<h1>העיטור אות ש' שלישות גט</h1>
<h2>דף ב.</h2>
גרסינן בפרק קמא דגיטין המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם וכו' ובפרק שני (ט"ו.) אמר בפני נכתב אבל לא בפני נחתם בפני נחתם אבל לא בפני נכתב בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו פסול. כתבי רבוותא כל המדינות לגבי ארץ ישראל מדינת הים קרי להו וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם בין מביא בין מוליך ומארץ ישראל לארץ ישראל ומבבל לבבל לא צריך ואי אמר מהני דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה עד שיביא ראיה שהוא מזויף ואם לא אמר בפני נכתב ובפני נחתם מסתמא כשר ומותרת להנשא בלא קיום ואם הבעל מערער יתקיים בחותמיו ואם עדים מערערים עליו שהוא פסול אף על פי שנתקיים בחותמיו פסול עד שיתברר דתרי ותרי נינהו. ואסיקנא טעמא כרבא דאמר טעמא משום קיום והיכא דאיכא עדים דמקיימי ליה לא צריך משום לשמה אבל ליכא עדים צריך. והיכא דאתיוה בי תרי ותרויהו שלוחים נמי לא צריך (ד':) אבל אחד שליח ובא אחר שמסרו לו צריך. ירושלמי (פ"א דגיטין ה"א) מתוך חומר שהחמרת עליו מתחילתו שיהא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם הקלת עליו בסופו שאם בא וערער ערערו בטל. וחזינא לגאון דאמר אם אמר בפני נכתב ובפני נחתם ואתי בעל ומערער בעי קיום וטעותא הוא כדלקמן (נ"ל דגאון ס"ל דהיכא דטעין מזוי[ף] אפילו מדאורייתא בעי קיום וכי תק[ון] רבנן לא תקון אלא היכא דלא טע[ין] מזוייף הוא דמדאורייתא לא בעי קיום). וקיימא לן כרב אשי דאמר אפילו שמע קן קולמוסא או קן מגילתא (ו'.) ואינו צריך לעמוד על כל אות ואות.
<h2>דף ה.</h2>
תשובה לרב אלפס והיכא דאין עדים מצויין לקיימו ונתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם וא"נ בפני נכתב אבל לא בפני נחתם וכלהו (פסילי) [פסולי] דתנן בריש פירקין תנינא (ט"ו.) וליתיה לשליח שיחזור ויתננו לה אפילו נשאת תצא ואף על גב דליכא בעל דמערער והא דאמרינן (ה'.) הוי לא הוצרכו לומר בפני נכתב להחמיר עליה אלא להקל עליה ואוקימנא בשנשאת ולא מחמרינן עלה לאפוקה, בשנתקיים בחותמיו כדקתני עלה דההיא בהדיא אם נתקיים כשר הא לא נתקיים מפקינן לה. ודוקא דליתינהו לעדים אי נמי דליתיה לגיטא אבל איתניהו לעדים ואיתיה לגיטא קיימא לן כחכמים דאמרי יחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם. ולענין בניה הוו להו ספק ממזרים דלא אתברר דגט מזוייף הוא ולא שנכתב שלא לשמה וחששא הוא. והנך פסולי דקתני בהו פסול כגון ההוא דריש פרקין אם נשאת תצא והולד ספק ממזר ואסור בממזרת ובבת ישראל. וליכא גט פסול והולד כשר בר מהני דמנינן גבי גיטין פסולין (פ"ו.) ומקשינן ותו ליכא והא איכא גט ישן התם תינשא לכתחילה הכא דיעבד שמע מינה דליכא גט פסול והולד כשר אלא הני דמנינן. ושמעינן תו מינה דכל דתנינן פסול אם נשאת תצא בר מהני (לאו) [ולאו] למימרא דהנך דקתני בהו פסול כלהו ממזרין נינהו אלא דלא הוו כשרין ואיכא מנייהו דהוו ממזרים ואיכא מנייהו ספק ממזרים. וכתב רבינו חננאל איכא מאן דאמר קיימא לן כרבי מאיר בהמשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין דלא חלקו חכמים עליו אלא בהאי דהא קיימי סהדי אינהו בנפשייהו דאיתיה ליה לגיטא. וצריך עיון בהני מילי דכתב רב אלפס דהא גבי שלום מלכות (פ'.) היה במזרח וכתב במערב דקא משני התם תצא ואמרינן עלה זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים הולד כשר והא לאחר שלמדו לרבה פסול משום גזירה שמא יחזור דבר לקלקולו (ה'.) ואם נשאת לא תצא. וחזינן בתשובה לרבינו האי לענין היה סופר במזרח וכתב במערב לא תנשא לכתחילה ואם נשאת לא תצא. ואיכא לעיוני בהני דגמרא דפסילי משום גזירה כגון גזירה שמא יקטום (כ"ב.) וכגון מחתם בתחילה קרוב או פסול (י"ח:) וכגון גזירה טופס אטו תורף (כ"א:) מאי דינייהו וכתב אחד מן המחברים הא ידעינן דכל פסלות שהוא גזירה לכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא כמו שמפורש בסוף המסכתא. ומסתברא דלא אמר רב אלפס אלא בקיום הגט דאיכא חשש פסלות בגוף הגט אבל במקום דליכא חשש פסלות בגופו הולד כשר ודאי כגון שלום מלכות וזולתן.
<h2>דף ה:</h2>
בפני כמה נותנו ר' יוחנן אמר בפני שנים ותנן נמי התם המביא גט ממדינת הים נתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין הולד ממזר כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם. ודוקא כשהשליח כשר ומצטרף עמהם בשלשה אבל אם היה אשה או גזלן או קרוב בעינן בפני שלשה. ומסתברא דפלוגתא משום דבעי למימר בפני נכתב ובפני נחתם ובעינן קיום בית דין אבל היכא דלא בעי למימר בשליח כשר ועד אחד סגיא ודוקא למאן דאמר עדי מסירה כרתי אבל למאן דאמר עדי חתימה כרתי לא צריך כלל וכי מפקא גיטא מקיים ליה בחותמיו וכשר ושריא.
<h2>דף יא:</h2>
גרסינן בפרק קמא דגיטין האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי רצה לחזור בשניהן חוזר דברי ר' מאיר וחכמים אומרים חוזר בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו. אבל משהגיע גט לידה אינו יכול לחזור בו כדתנן בהשולח גט (ל"ב.) משהגיע גט לידה אינו יכול לחזור ולבטלו. וכתב רב אלפס דוקא לחזרה אבל עבדא לא נפיק לחירות עד דמטי גיטא לידיה כדתנן האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה. ור"ש הכי סבירא ליה וחזר בו והגיה בפירושו הכי גרסינן תנו גט זה לאשתי ולא גרסינן תן שלא מסרו ביד שליח בחייו אלא צוה ליתן לו כאילו אמר כתבו ותנו ולפיכך לא חלקו חכמים לומר שמשעה ראשונה זכה לו השליח לעבד שיהא משוחרר. וקשיא לרבינו אלפסי הא דירושלמי (פ"א דגיטין ה"ה) תנו שטר שחרור זה לעבדי ומת ר' אומר לא זכה וחכמים אומרים זכה וכופין את היורשין לקיים דברי המת. אמר ר' זעירא בסתם הן חולקין מה אנן קיימין אם באומר שחררו אף רבי מודה אם באומר כתבו ותנו אף רבנן מודו אלא כן אנן קיימין באומר תנו ר' אומר האומר תנו כאומר כתבו ותנו וחכמים אומרים האומר תנו כאומר שחררו. ובגמרא דילן גרסינן (מ':) האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין והוא אומר לא עשאני חיישינן שמא זיכה לו על ידי אחר. שמע מינה דהיכא דאמר בלשון זכיה בן חורין הוא אף על גב דלא נפיק גיטא מתותי ידיה והכא נמי קיימא לן כל האומר תנו כאומר זכו דמי. וגרסינן בפרק האשה (יבמות קי"ח:) המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו ואסיקנא תניתוה וחוששין לדבריו וחולצת ולא מתייבמת. והמזכה גט לאשתו במקום קטטה אסיקנא נמי דחוב הוא לה דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו וכו' שמע מינה דאי סבירא לן דזכות הוא לה אף על גב דלא מטי גיטא לידה מגורשת וגבי עבד נמי משוחרר.
<h2>דף יח.</h2>
גרסינן בפרק המביא תנו רבנן המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנו לה אלא לאחר שלשה חדשים משנתנו לה מותרת להנשא מיד ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתיחד עמה ולשמא פייס לא חיישינן אלא היכא שנתנו לה לזמן קצוב כגון שנתנו לה בתנאי אם לא באתי שרגלים לדבר שנתן לה זמן אבל בגיטין הבאים ממדינת הים שהוא סתם אי נמי כגון זה שנתנו ליד שליש בעיר לא דאם איתא דפייס היה מוציאו מיד שליש שהרי השליש בעיר וכן נכתב ביום ונחתם בלילה נמי קיימא לן כר' יוחנן דאמר אפילו מכאן ועד עשרה ימים דאם איתא דפייס קלא אית לה למילתא ואיכא למשמע מינה דהיכא דאיתיה בעיר לא חיישינן. בפרק שני מאימתי מונין לגט רב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה ותניא כותיה דשמואל המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנו לה אלא לאחר שלשה חדשים משנתנו לה מותרת להנשא מיד ואף על גב דתניא נמי כרב וכו' הא אפסיק הלכתא כשמואל דאמר משעת כתיבה גיטה מוכיח עליה הוא.
<h2>דף כג.</h2>
גרסינן בפרק המביא הכל כשרין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן והסומא והנכרי ואסיקנא סומא דפסול דוקא בחוצה לארץ דבעי למימר בפני נכתב ובפני נחתם אבל בארץ ישראל סומא כשר דאף על גב דלא ידע לה אלא בטביעות עינא דקלא כשר. צרפתי מיהו טביעות קלא בעינן. ודייקינן מינה דבעינן שליח שיודעה ומכירה אבל אי לא ידע לה כלל פסול. וכדאמרינן לקמן (כ"ט.) ההוא גברא דשדר גיטא לדביתהו ואמר ליה שליחא לא ידענא לה אמר ליה כי מטית התם כו' שמע מינה דעל ידי שאלה והגדת אחרים לאו כלום הוא. וסומא דפסול משום דלא מצי למימר בפני נכתב ובפני נחתם. ולא דייק לן ומסתברא דבהגדה נמי סגיא על ידי עדים וההוא עובדא הכי הוה ואי הוה אמר ליה זיל שייליה על ידי סהדי לית דינא ולית דיינא. ובחוצה לארץ נמי פקח ונסתמא דמצי אמר כשר אבל פקח ונתחרש ושוטה וקטן כולהו פסילי עד שיהא תחילתן וסופן בכשרות דלאו בני דעת נינהו והא דכתב בחיבור הרב ליתיה. ואמר ר' יוחנן אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין. ירושלמי (פ"ב דגיטין ה"ו) עבר וקיבל ר' יעקב בשם ר' הושעיא אמר מעשה היה וכהנת היתה ולא חשו חכמים משום ריח הגט ואמר ר' יוחנן נראין הדברים שהעבד מקבל גט חבירו מיד רבו של חבירו אבל לא מיד רבו שלו.
קיירא בעו רבנן קומי ר' חנניא גאון בכלה רבתי נכרי לאו בר שליחות הוא מהו למכרכיה לגיטא בחד מנא ומימר ליה לגוי אמטייה להאי מנא לישראל פלוני וליתביה לאינתתיה ואמרי ליה רבנן ביד גוי כלל כלל לא. ורבנן דהשתא קאמרי דאף על גב דאייתי גוי לגיטא היכא דיהביה לישראל וההוא ישראל יהביה בעדי מסירה לאתתא לכתחילה לא מנסבינן לה דנכרי לאו בר ברית הוא ואי אינסיבא לא מפקינן לה משום דרבי שמעון דתנן (י':) ר' שמעון אומר אף אלו כשרין. ואמר ר' זירא ירד ר' שמעון לשיטתיה דרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי וקיימא לן הלכה כר' אלעזר. ואנן דכתבינן דר' אלעזר אפילו לכתחילה מכשר מסתברא הכא נמי אם נתגרשה תנשא לכתחילה בעדי מסירה.
<h2>דף כג:</h2>
אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטה מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח. ודוקא בחוצה לארץ דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה מהימנא אבל בארץ ישראל דאי אתי בעל ומערער משגחינן ביה דאיכא למימר לקלקולא קא מכוונה לא מהימנא כדאוקמה אביי. מהא שמעינן דאי אתי בעל ומערער לא בעי קיום ולא משגחינן ביה עד שיביא ראיה שהוא מזוייף. ירושלמי (פ"ב דגיטין ה"ז) ואפילו בכתב ולא מפיה אנו מאמינים אותה שאילו לא אמרה בפני נכתב ובפני נחתם אף אי אתה מתירה לינשא אתייה כדר' אבין דאמר אינו חשוד לקלקלה בידי שמים בבית דין חשוד לקלקלה שמתוך שהוא יודע שאם בא וערער ערעורו בטל אף הוא מחתמו בעדים כשרים.
האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שתהא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואוקימנא דאמר לה הוי את שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם אמרי קמי בי דינא בפני נכתב ובפני נחתם ונישוו שליח וניתבו לך.
<h2>דף כז.</h2>
גרסינן בפרק כל הגט המביא גט ואבד ממנו אם מצאו לאלתר כשר איזהו לאלתר כל זמן שלא שהא אדם שם וכו' ופסק רבינו אלפס בכי האי מילתא דאיסורא לחומרא עבדינן שלא עבר אדם שם אבל אם עבר אדם שם והוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר בעינן סימן מובהק כרב אשי. ואנן כתבינן דאפילו לא הוחזקו ולא שכיחי שיירתא פסול והכי מסתברא מדקאמר אם לא עבר הא עבר פסול ולא בעינן שיירתא. ירושלמי (פ"ג דגיטין ה"ג) עבר גוי מהו נשמעינה מן הדה רבה בר בר חנה אייתי גיטא אייבד מניה ואשכחיה חד סרקוי אתא עובדא קומי ר' ואכשריה הדה אמרה עבר גוי כשר.
<h2>דף כח.</h2>
המביא גט והניחו זקן או חולה נותנין לה בחזקת שהוא קיים ודוקא חולה שרוב חולים לחיים אבל גוסס שרוב גוססין למיתה לא יהבינן ליה בחזקת שהוא קיים. ומסתברא מדאיצטריך למעוטי הניחו גוסס שמעינן מינה דגוסס דיהב גיטא לאיתתיה גיטא מעליא הוא וכדתניא במסכת שמחות (פ"א ה"ה) הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו. ואפילו נשתתק כדכתיבנא בכתיבת גיטין ושטרות. ודוקא גוסס אבל זקן לא שנא הגיע לגבורות לא שנא לא הגיע נותנין לה בחזקת שהוא קיים דהא מותיב לה אביי וסלקא לה בתיובתא ואף על גב דשני ליה שינויא דחיקא היא וכן פסק רבינו שמואל בן חפני.
<h2>דף כט.</h2>
גרסינן בפרק כל הגט המביא גט בארץ ישראל וחלה הרי זה משלחו ביד אחר ואמר רב כהנא חלה תנן ותניא הולך גט זה לאשתי הרי זה משלחו ביד אחר את הולך גט זה לאשתי לא ישלחנו ביד אחר רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך אין השליח עושה שליח. ואוקימנא לברייתא בלישנא בתרא בלא חלה ומתניתין אף באת הולך וחלה שאני. איכא מאן דאמר הולך משלחו ביד אחר ואף על גב דלא חלה את הולך לא ישלחנו ביד אחר אלא אם כן חלה כרבנן דברייתא. ואיכא מאן דאמר אפילו הולך לא ישלחנו ביד אחר אלא אם כן חלה או נאנס כרבן שמעון בן גמליאל דמסקינן דסתם מתניתין כוותיה ולא איכפת לן במחלוקת דברייתא וכן דעת רב אלפס. ומסתברא דניחא לאוקמא למתניתין בפירוקא דאת הולך וחלה שאני וכרבנן מלאוקמה בפירוקא בתרא ואליבא דרבן שמעון בן גמליאל הילכך חלה אף על גב דאמר ליה את הולך משלחו ביד אחר כסתמא דמתניתין את הולך ולא חלה דברי הכל אין השליח עושה שליח בהולך ולא חלה פליגי וקיימא לן כרבנן. מדאותבינן עלה מהא דתנן אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו ותנו הרי אלו יכתבו ויתנו והתם הולך הוא ולא שנא חלה ולא שנא לא חלה לא משוי שליח ואביי ורבא מתרצי לה [אביי אמר] דהתם טעמא מאי משום בזיון דבעל ורבא אמר משום דמילי נינהו שמע מינה דסבירא להו היכא דליכא בזיון דבעל לא קפיד ולאו מילי נינהו כגון הולכת גט וקבלתו משוי שליח אף על גב דלא חלה כרבנן. והא דתניא (קידושין מ"א.) ושלח [ושלחה] מלמד שהשליח עושה שליח מסתברא דאליבא דרבנן הוא ואף על גב דלא חלה והילכתא כותיהו וכן פסקו בעל מתיבות ורבינו חננאל זצ"ל.
ושליחות דקידושין נמי שליח עושה שליח לקבלה ולהולכה אף על גב דלא חלה דומיא דגירושין. ומדקאמר אדאביי ורבא מאי ביניהו איכא ביניהו שליח מתנה ולא קאמר איכא ביניהו שליח קידושין שמעינן מינה דבקידושין ליכא טעמא דבזיון ודכולי עלמא משוי שליח. ור"ש פירש שליח מתנה שאמר בעל הבית לעדים כתבו שטר מתנה לפלוני והמקבל נותן שכר וליכא בזיון אבל בגט עליו לכתוב את הגט ואיכא בזיון דבעל שאינו יודע לכתבו ולפירושא דיליה קשיא הא דגרסינן לעיל (כ'.) דילמא אקנויי אקני ליה רבנן שמע מינה האשה נותנת שכר. ומסתברא כרבינו חננאל שפירש שאין רצונו לגלות אלא להם ובמתנה ליכא קפידא וכן בקדושין וקיימא לן כרבא ושליח מתנה הרי הוא כשליח הגט ואינו יכול לעשות שליח. וחביבי פירש שליח מתנה להוליך מתנה לאהובו או לקרובו ולמאן דאמר משום בזיון איכא דבהאי ניחא ליה לאתיקורי טפי ומאן דאמר מילי מתנה הרי הוא כגט כאומר הולך גט זה לאשתי דמצי משוי שליח ולא נהירא לן.
ומסתברא מדלא אמר איכא ביניהו שליח מכר שמע מינה כיון דשטר מכר לא קנה עד שיתן דמים אם קיבל דמים ואמר כתבו שטר מכר לפלוני משוי שליח והוא הדין במתנה בקנין דכיון דעיקר המעשה בדמים ובקנין הני מילי ממסרן לשליח דלא אלימי כולי האי. וכתב רבינו חננאל היכא דמשלחו ביד אחר בארץ ישראל לא צריך בי דינא במדינת הים צריך בי דינא ושלחו מתם בין בפניו בין שלא בפניו. ומסתברא מדינת הים וארץ ישראל לענין הולך ואת הולך כי הדדי נינהו.
<h2>דף כט:</h2>
וכתב גאון שאלה אשה שעשתה שליח לקבלה וחלה השליח אותו שליח עושה שליח אחר או דילמא לא עד דאמרה ליה בפירוש שוי שליחא בתר שליחא והיכא דשויתיה שליח להולכה ולא פרשה לו מי מצי לשוויי שליח או לא אי נמי שוי שני שלוחים לקבלה ואמרה להם איזה מהם שיגיע אצל הבעל תחלה וכן אם הגיעו אצלו ביחד איזה מהם שיתבענו יהא שליח לקבלה יש מן הדין ליחד אחד מהן או לא. וכן אם עשתה שליח לקבלה וחששה שמא לא ימצאנו אותו השליח ועשתה שליח אחר לקבלה מהו מי אמרינן נתבטל הראשון או לא. והסכימה דעתו עם חכמי הדור נהי שידו כידה לענין קבלה לענין שוויי שליח לא מצי לשוויי עד דאמ' ליה בפירוש ודוקא לקבלה אבל להולכה מצי משוי שליח דהולכה מכח בעל אתיא וכאילו בעל עצמו עשאו אלו דברי גאון. ומסתברא דבמקום שהבעל עושה שליח ושליח עושה שליח אף האשה עושה שליח ושליח עושה שליח. ואם שלחה שני שלוחים או שליח אחר שליח כיון דלא ביטלה בפירוש קבלת השליח קבלה היא ומשהגיע גט ליד השליח (בטור סי' קמ"א הגי' "הראשון") מגורשת דהא שליחות מושלח ושלחה איתרבי בין לאיש בין לאשה כדאמרינן בפרק האיש מקדש (מ"א.) ובפרק המביא גט (כ"א.) אטו שליחות מידה איתרבי מושלח ושלחה איתרבי אלמא תרווייהו כהדדי נינהו וכן הלכתא.
והיכא דיהב בעל רשות לשליח לשוויי שליחא אחרינא ושלוחיה שליחא אחרינא עד דמטי גיטא לידה ודאי משוי שליח ושליח שליח עד דמטי גיטא לידה דאיתתיה. ובלבד שיהא הבעל קיים ואי מית חד משלוחיו והבעל קיים לא חיישינן כדאמרינן בסוף פרק [ב' (כ"ד.) הוי שליח הולכה עד דמטית התם כי מטית התם שוי שליח הולכה] ולא חיישינן למיתת שליח קמא דכלהו מכח מאן קאתו מכח הבעל איתיה לבעל איתנהו לכלהו ליתיה לבעל ליתנהו לכלהו. ורבנו האי גאון כתב בתשובה כיון דמשנינן ביה כמה שנויי ומילתא דאיסורא הוא לחומרא עבדינן ותקינו רבנן לרווחא דמילתא לאסתלוקי מספיקא ולימא בעל לשליח אית לך רשותא לשוויי שליחא ושליחא שליחא עד דמטי גיטא לידה. אבל אליבא דהלכתא הלכתא כדפרישית. ושליח שלא ניתן לגירושין לא משוי שליח.
<h2>דף ל.</h2>
ההוא דאמר לה אי לא מפייסנא עד תלתין יומין להוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסה אמר רב יוסף מי יהב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסה אלמא קסבר אין אונס בגיטין וכן הלכתא וטעמא בכתובות (ב':) משום צנועות ומשום פרוצות. ואתשיל קמי רישי כלי יש אונס בקידושין או לא ולא איפשיט וגרסינן בירושלמי בפרק מי שאחזו (ה"ו) ובקידושין פרק האומר (ה"ב) סדר סמפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקדישנא ליך כו' אירע לו אונס ר' יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עביד ריש לקיש אמר אונסא כמאן דעבד אליבא דריש לקיש איך בעי למכתב אי אתי יום פלן ולא הוית כניסא לי לא יהוי לי עלך כלום. ר' יוחנן כד דמך פקד לבנתיה דהוון עבדין כריש לקיש דחש שמא יעמוד בית דין אחר ויסבור דכוותיה ונמצא בניו באין לידי ממזרות.
<h2>דף לב:</h2>
גרסינן בפרק השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הרי זה בטל קדם הוא אצל אשתו או ששילח אצלה שליח ואמר לה גט ששלחתי לך בטל הוא הרי זה בטל ואם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו. והיכא דשוי תנאה בגיטא אי מצי לבטוליה מקמי דליקיים תנאיה כתבינן לעיל באות תנאין. תנו רבנן בטל הוא אי איפשי בו דבריו קיימין פסול הוא אינו גט לא אמר כלום. אמר אביי נקטינן שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לאו כזכי דמי. ומדאמר האי מילתא בי מצעי דבטול שמע מינה דאמתניתין קאי כדפרשי' בזיכוי. ותו אי סלקא דעתך כדפרשי רבוותא קשיא הלכתא אהלכתא הכא נקטינן כאביי דהולך לאו כזכי דמי ובפרק התקבל (ס"ג:) פסקינן הלכתא כרבי דאמר חולצת ולא מתייבמת אלמא מספקא לן אי הולך כזכי או לאו. וקיימא לן כרבי בכל דוכתא דהלכה כרבי מחבירו ופלוגתא דרבי ור' נתן הוא והוה ליה למימר התם מחלוקת בגט אבל במתנה דברי הכל לאו כזכי אי נמי כמחלוקת בגט כך מחלוקת במתנה אלא לאו שמע מינה כדפרישית. והלכתא היכא דאמר בעל לשליח זכי אינו יכול לבטל השליחות. וכן מצאתי בבעל מתיבות עתיקתא למאי נפקא מינה להולך לאו כזכי שאם אמר לשליח הולך גט זה לאשתי רצה לבטלו מבטלו מכלל דאי אמר ליה זכי בגט זה לאשתי אינו יכול לבטלו וזו הוריית רבינו ואבינו ראש ישיבה גאון יעקב שער ישיבה של ימין והורה תיקון שלא יהא הבעל יכול לבטל גט ששלח לאשתו. ומסתברא דכיון דאמר זכי והאשה רצונה לקבל כאילו אמרה האשה התקבל אבל בעל כרחה אינה מתגרשת דאין זה זכות לה ואמר רב ששת מקבל מתנה וכו' כדכתי' במתנה.
אמר רב ששת ואמרי לה במתני' [תנא] גט זה לא יועיל לא יעזוב לא יתיר לא ישלח לא יגרש יהא חרס יהא כחרס דבריו קיימין אינו מועיל אינו מתיר וכו' חרס הוא הרי הוא כחרס לא אמר כלום. איבעיא להו חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו וקיימא לן כוותיה והא דגרסינן בפרק האומר לחבירו צא וקדש לי (נ"ט:) האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה וכו' לא בא אחר וקדשה וחזרה בה מהו ר' יוחנן אמר חוזרת וקיימא לן כוותיה דאתי דיבור ומבטל דיבור דאף על גב דאיכא למימר דנתינת מעות ליד האשה כמעשה דמי התם דבור ודבור הוא ואתי דבור ומבטל דבור הכא נמי נהי דבטליה מתורת שליח גיטא לא בטליה. ושמע מינה דכל שליחות קודם שלא נעשה יכול לבטלו דאתי דבור ומבטל דבור. ורבוותא אמרי דאפילו שליחות בקנין לא עדיף מנתינת מעות ליד האשה דלאו מעשה הוא וקנין נמי לאו מעשה הוא. והא דתנן (קדושין נ"ט:) וכן היא שנתנה רשות לשליח לקדשה וחזרה בה דחוזרת אפילו בקנין הוא. וכן בגט אם עשתה שליח לקבלה בקנין חוזרת קודם שנעשה השליחות דכל מעשה שאין בו גמר אינו מעשה וקנין לשליח כנתינת גט ביד שליח דכמה דלא מטא גיטא לידה דיבור ודיבור הוא. (והכי) [ובזכי] מסתברא כדפרישית לעיל דכמעשה ממש דמי כדאמרינן גבי מחשבה דטומאה. בראשונה היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו התקין רבן [גמליאל הזקן] שלא יהו עושין כן מפני תיקון העולם. ואיתמר בפני כמה מבטלו רב נחמן אמר בפני שנים ורב ששת אמר בפני שלשה וקיימא לן כרב נחמן. תנו רבנן בטלו מבוטל דברי רבי ותנו רבנן אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה.
<h2>דף לג:</h2>
ואמר רבא אמר רב נחמן הלכה כרבי בשתיהן ולא אמרינן מה כח בית דין יפה אלא בממונא אבל באיסורא לא ובחלוקת השותפין פרישנא לה. וכיון דקיימא לן כרבי באמר לעשרה כתבו וכו' הוא הדין בכלכם דכי קא מבעיא לן אליבא דרבן שמעון בן גמליאל והלכך לא שנא אמר כולכם ולא שנא אמר לשנים לא שנא עדי כתיבה ולא שנא עדי הולכה יכול לבטל זה שלא בפני זה דכלהו חד טעמא נינהו. והרב המחבר כתב הלכתא אמר לשנים תנו גט אינו יכול לבטלו ולא נהירא לן.
<h2>דף לד.</h2>
וקיימא לן כאביי דאמר גלויי דעתא בגיטא לאו מילתא הוא ולעולם אינו בטל עד שיאמר בפניהם גט שנתתי לכם בטל הוא. ירושלמי (פ"ד דגיטין ה"א) עשה שליח להוליך את הגט צריך ליתנו לה בפני שנים ואין השליח עולה משום שנים עשה שליח להוליך את הגט צריך להחזיקו בפני שנים ואין השליח עולה משום שנים הלך השליח לבטל את הגט צריך לבטלו בפני שנים והשליח עולה משום שנים. שמע מינה דאין ביטול מועיל בלא עדים והשליח נאמן. כדגרסינן בגמרא דילן השליש נאמן משניהם אימתי בזמן שהשלישות יוצא מתחת ידו אבל אין השלישות יוצא מתחת ידו הרי הוא כשאר כל אדם וגרסינן נמי בפרק התקבל (ס"ד.) ונהימניה לשליח מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דליהמניה. ושמע מינה מדקאמר אין השליח עולה משום שנים אבל עד אחד עולה שמע מינה שליח נעשה עד כדגרסינן בפרק שני דקדושין (מ"ג.) והלכתא שליח נעשה עד דאמר רבא אמר רב נחמן אמר לשנים צאו וקדשו לי את האשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכן בגירושין וכן בדיני ממונות וכדאסיקנא התם. וכתב בעל הלכות אי בטליה לגיטא קמי סהדי ואזל שליח ויהביה לאתתא ואזלא ואיקדשה לגברא אחרינא כיון דגיטא בטולי בטליה הוה לה כאשת איש ואין קדושין תופסין בה ולא צריכא גיטא מיניה ושריא לבעלה קמא ואי אינסיבא אסורה לבעלה קמא דכיון דלרצונה נבעלה הויא לה בעילת זנות ואסירא ליה כדגרסינן והיא לא נתפשה אסורה כו' וכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל (סוטה כ"ז:) ונפקא מגברא קמא ושריא לעלמא. ומסתברא דוקא דידעה ואינסיבא הא לא ידעה אונס הוא ושריא לגברא קמא.
ההוא דאמר לה אי לא מפייסנא עד תלתין יומין להוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסה אמר רב יוסף מי יהב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסה אלמא קסבר אין אונס בגיטין וכן הלכתא וטעמא בכתובות (ב':) משום צנועות ומשום פרוצות. ואתשיל קמי רישי כלי יש אונס בקידושין או לא ולא איפשיט וגרסינן בירושלמי בפרק מי שאחזו (ה"ו) ובקידושין פרק האומר (ה"ב) סדר סמפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקדישנא ליך כו' אירע לו אונס ר' יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עביד ריש לקיש אמר אונסא כמאן דעבד אליבא דריש לקיש איך בעי למכתב אי אתי יום פלן ולא הוית כניסא לי לא יהוי לי עלך כלום. ר' יוחנן כד דמך פקד לבנתיה דהוון עבדין כריש לקיש דחש שמא יעמוד בית דין אחר ויסבור דכוותיה ונמצא בניו באין לידי ממזרות.
<h2>דף סב:</h2>
והלכתא איש ואשה נעשין שליח לקבלה ולהולכה והוא הדין שנעשין שליח לקידושין לנתינה ולקבלה. ונקטינן משמעתא בעל שאמר לשליח התקבל או הולך או הילך והאשה לא עשאתו שליח אם רצה לחזור ולבטלו בטל הוא דחוב הוא לה ואין חבין לו לאדם אלא בפניו אבל משהגיע גט לידה מגורשת וחזינן למאן דכתב דאי אמר ליה תן או זכי כיון דחוב הוא לה ליתיה לשליחות כלל ואפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת. וליתה דמתניתין קתני (י"א:) האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי רצה לחזור בשניהם יחזור ודוקא חוזר אבל לא רצה לחזור הגט גט. ואנן כתבינן לעיל דהיכא דאמר הבעל זכי אינו יכול לבטלו אם האשה רוצה לקבלו. ואם האשה עשאתו שליח לקבלה ואמר לו הבעל התקבל או הילך קיימא לן כזכי הוא וכיון שקבלהו השליח בעדים מגורשת. ותן לה נמי קיימא לן כל האומר תנו כאומר זכו דמי. אבל אמר לו הולך לה מספקא לן אי הולך כזכי דמי או לא ומחיים אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה ואם רצה לחזור אינו חוזר ואם מת הבעל ולא הגיע גט לידה חולצת ולא מתייבמת. ודוקא דאמר ליה הבעל סתמא אבל אי אמר לו אי איפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה עקר ליה לשליחות האשה ואם רצה הבעל לחזור יחזור. וכן האשה שאמרה התקבל לי גיטי רצתה לחזור חוזרת קודם שקבלו השליח דאתי דיבור ומבטל דיבור. תנו רבנן טול לי שא לי יהא לי בידך כולן לשון קבלה הן.
וכתב רבינו שמואל בן חפני חמשה ענינים הם בקבלה. א'. צריכה האשה להיות גדולה ולא קטנה כדתנן (ס"ה.) קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה. ב'. שתאמר בלשון קבלה. ג'. צריכה עדים בשעת השליחות כדתנן האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה וכו'. ד'. שיתרצה הבעל בשליחות אבל אם אמר אי איפשי שתקבל לה בטל. ה'. שלא (תקבלנו) [יקבלנו] שלוחה מיד שליח בעלה כרב דאמר אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה. ובעל מתיבות הכין סבירא ליה וקאמר דכל רב ורבי חנינא הלכה כרב ורבינו חננאל ורב אלפס סבירא להו כרבי חנינא דרב לגבי ר' חנינא תלמיד הוא כדכתב בהלכות ואייתי סייעתא מדאמר רב נחמן אם איתה לדר' חנינא עבידנא בה עובדא ואמר ליה ואם איתה לדר' חנינא עבדת בה עובדא והא לא חזרה שליחות אצל הבעל ומדלא אסתפקא ליה אלא משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל מכלל דאיפשטי להו לכולהו דהלכה כר' חנינא. ומסתברא דהאי טעמא טעמא קלישא הוא חדא דאי פשיטא ליה דהלכה כרבי חנינא לא הוה קאמר אם איתה לדר' חנינא עבידנא בה עובדא ומדקאמר הכי שמע מינה דמספקא ליה ועוד דהאי דעביד בה עובדא התם משום דליכא בזיון דבעל הוא דהא דלא קבלה לגיטא משום דקא לשה הוא. ורב נחמן משום חצרה הבאה לאחר מכאן לא הוה חייש כר' חנינא אבל היכא דאיכא בזיון דבעל חיישינן. ורב אלפס בסוף גמרא דהמביא בתרא משמע דסבירא ליה כרב דקא פסיק שנויא דקא משנינן כותיה. והילכך מספקא לן אי כרב אי כר' חנינא וספיקא הוא ולחומרא. מיהו היכא דקדמה איהי ושויא שליח מעיקרא משויא שליח דטעמא מאי משום בזיון דבעל הוא וכיון דקדמה ליכא בזיון דהא לא ידעה בשליחות דבעל דהא קדמה ליה. ואית דמפרשי דקדמה איהי ושויא שליח קודם שיבא הגט מיד הבעל ליד שלוחו בזיון דבעל איכא חצירה הבאה לאחר מכן ליכא אי נמי דאמר ליה בעל לשלוחו תן לה או לשלוחה משויא שליח דאי משום בזיון ליכא ואי משום חצרה הבאה לאחר מכן נמי ליכא דכי היכי דליכא למגזר כשהאשה מקבלת מיד שליח בעלה דכיון דשליח נותנו ליד האשה מדעת הבעל לא דמי לחצרה הבאה לאחר מכן הכא נמי לא שנא. ירושלמי (פ"ו דגיטין ה"א) אשה שעשתה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה אתא עובדא קומי רב אמר אם רוצה לחזור לא יחזור מחלפא שיטתיה דרב תמן אמר רב הונא בשם רב אין אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה והכא הוא אמר הכין אני אומר אחר הדלת היה עומד ושמע קולה. וכתב רבינו חננאל מסתברא דלא אמר רב אלא משום בזיון דבעל.
איתמר הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הילך כמה שאמרה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת דעקר ליה שליח לשליחותיה לגמרי דאמר אנא שליח לקבלה הוינא להולכה לא הוינא ודוקא דאמר הבעל הילך כמה שאמרה אבל אמר לו הבעל הולך או התקבל או הילך ולא אמר לו כמה שאמרה לכשיגיע גט לידה מגורשת דשליח להולכה משוי. ואם אמרה התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אומר הילך כמה שאמרה כיון דשליח אוסופי קא מוסיף אשליחותא מספקא לן מילתא אי אדיבורא דידיה קא סמיך ומשהגיע גט לידה מגורשת או אדיבורה דידה קא סמיך ומשהגיע גט לידו מגורשת ומספקא לן נמי אי הולך כזכי כר' או כר' נתן ואף על גב דקיימא לן דהלכה כר' מחבירו הכא הא איכא ר' שמעון הנשיא דסבירא ליה דהולך לאו כזכי כר' נתן בסוף גמרא דהמביא (י"ד:) והילכך משום חומרא דאשת איש אזלינן לחומרא ואינה מגורשת עד שיגיע גט לידה ואם בא לחזור אינו חוזר ואם מת עד שלא הגיע גט לידה חולצת ולא מתייבמת דאיתמר התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה אמר רב אבא אמר רב הונא אמר רב נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת אבל זכי לה והתקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור (והילכך) [והילך] אפילו לר' נתן כזכי דמי וכן הלכתא. שמעינן מיהא דאי פשיטא לן דהולך כזכי ואמרה לו האשה התקבל משהגיע הגט ליד השליח הרי זו מגורשת הוא הדין נמי היכא דאמר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי כיון דקיימא לן זכות הוא לעבד הרי הוא כמי שעשאו שליח לקבלה. ותנו נמי כזכו דמי ומשהגיע גט ליד השליש הרי זה משוחרר כדפרישית לעיל.
<h2>דף סג:</h2>
תנו רבנן טול לי יהא לי בידך כולן לשון קבלה הן ובנסחא דילן שא לי. ירושלמי (פ"ו דגיטין ה"א) אמר ר' חנינא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל הוא שא לי הוא טול לי הוא יהא לי בידך חד בר נש שלח גיטא לאתתיה אמרה ליה יהא לי בידך אתא עובדא קומי רב אמר אם רצה לחזור (לא) יחזור מהו פליג שניא היא יהא בידך שניא הוא יהא לי בידך אמר ר' חנינא אנא ידע רישא וסיפא. ומסתברא דר' חנינא פליג ואמר דלא שנייה ולאו הכי הוה עובדא אלא הכי והיינו כגמרא דילן בההיא איתתא דקא לישא ואמרה ליהוי בידך ולא קאמרה ליהוי לי בידך.
האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע ואפילו הם הראשונים והן האחרונים או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהן. ומסתברא דוקא דליתיה לשליח כשר אבל איתיה לשליח כשר שליח נעשה עד לקבלה כדגרסינן בירושלמי (פ"ו דגיטין ה"ב) שנים אומרים בפנינו אמרה ואין שנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע והוא מודה שנים אומרים בפנינו קבל וקרע ואין שנים שיאמרו בפנינו אמרה והוא מודה יצטרף השליח תיפתר שהיה קרוב הדא אמרה שהקרוב נעשה שליח. ומסתברא הוא הדין לפסולין שכשרין בעדי הולכה ובעדי קבלה כאשה דהא בר דעת ובר כריתות הם. אבל הרב הבבלי (פ"ו מגירושין ה"ז) אמר נשים וקרובים ואפילו פסולים מדברי סופרים בעבירה כשרין לשליחות אבל הפסולין בעבירה מדברי תורה אם הביאו הגט פסול במה דברים אמורים בשנתקיים הגט בחותמיו אבל אם לא נסמוך בו אלא על דברי פסולים בעבירה מן התורה אינו גט. וצ"ע לדבריו אי מהימני למימר בפני נכתב ובפני נחתם.
<h2>דף סד.</h2>
איתמר בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין רב הונא אמר בעל נאמן דאם איתה דלגירושין יהביה ניהליה לדידה הוה יהיב ליה ורב חסדא אמר שליש נאמן דהא הימניה. ואי שויתיה אתתיה שליח לקבלה אי נמי כבר יהביה ניהלה מגורשת. ומסתברא שליש דמהימן היכא דבעל מודה השלישות אבל אם אמר מזויף וליכא עדי קיום אף על גב דאמר שליש כשר הוא ולגירושין נתנו לי אינו נאמן. ודייקי נמי מינה דהיכא דאיתתא ליתה בההוא דוכתא דבעל דכולי עלמא שליש מהימן דהא ליכא למימר טעמא דאם איתא דלגירושין יהביה ניהליה לדידה הוה יהיב ליה והוה ליה כמאן דאמר לדידי יהביה ניהלי בעל כי פליגי היכא דאיתה לאתתא בהדיה במתא והא דמותיב רבי אבא הודאת בעל דין כמאה עדים ושליש נאמן משניהם ממשנה יתירה קא פריך דקתני זה אומר כך וזה אומר כך שליש נאמן שמע מינה לעולם שליש נאמן ולא מצי לשנויי הא דגיטין כגון דליתא ההיא איתתא בההוא דוכתא דאם כן תרתי למה לי. ומסתברא כפסקא דרבינו האי וכלהו רבוותא דבעל נאמן כרב הונא דרב חסדא תלמידיה דרב הונא הוה והא דקאמר רב אלפס דסוגיין כותיה לא בריר לן דסוגיא דשמעתא היכא דליכא למימר טעמא דאם איתא דלגירושין יהביה ניהליה לדידה הוה יהיב ליה דכולי עלמא שליש מהימן. והא דלקמן דאמרינן נהימניה לשליש משום דבעל לא קא מערער הוא ואי הוה נפיק גיטא מתותי ידיה דכולי עלמא הוה מהימן שליש וכי פליגי היכא דבעל קא מערער דרב הונא סבר שליש לא מהימן אף על גב דנפיק גיטא מתותי ידיה משום טעמא דאם איתא דלגירושין יהביה ניהליה לדידה הוה יהיב ליה והלכתא כותיה.
ומודה רב הונא דאי אמר קמאי דידי לגירושין יהביה ניהליה מהימנא מגו דאי בעיא אמרה לדידי יהביה ניהלי בעל וכיון דנפיק גיטא מתותי ידה מהימנא ולא אמרינן כיון דאיכא גט דמסייעה מעיזה ומעיזה. ש"מ דהיכא דלא נפיק גיטא מתותי ידה דאתתא אף על גב דכלהו מודו לא מגרשא אלא בעדי קבלה והיכא דנפיק גיטא מתותי ידה ואמרה לגירושין יהביה ניהלי בעל מהימנא אף על גב דליכא עדי מסירה והכין כתב רבינו חננאל. ומסתברא לסברא דילן דוקא דקא טענה בעדי מסירה יהביה נהלי דקיימא לן עדי מסירה כרתי וכיון דנפיק גיטא מתותי ידה אין צריך להביא ראיה דקיימא לן כרבא דאמר אותיות נקנות במסירה ואין צריך להביא ראיה הא לא טענה הכי אף על גב דאיכא עדי חתימה כיון דליכא עדי מסירה פסול כדפסקינן לעיל. ודוקא דאתי בעל ומערער אבל היכא דלא קא מערער וגיטא נפיק מתותי ידה כשר ותנשא לכתחילה מדגרסינן הכא והיא אומרת נתן לי ואבד הא לאו הכי אף על גב דליכא עדים מהימן ובטוענת בעדי מסירה יהביה ניהלי.
וצריכא עיונא רבה דאיכא למימר כל הני מילי אליבא דמאן דאמר עדי חתימה כרתי אבל אליבא דר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי דין שליח המורשה לקבלה כדין האשה שמקבלת גיטה ובעינן עדי מסירה לכתחילה והיינו דאמרינן הכא קבל למה לי כלומר הרי אנו רואים שקבל והקרעים בידו ועדים חתומין עליו ומשנינן הא מני ר' אלעזר הוא דאמר עדי מסירה כרתי ואין גט כשר בלא עדי מסירה ש"מ דסוגיא דשמעתין ס"ד אליבא דרבי מאיר היא אבל אליבא דר' אלעזר אפילו גט יוצא מתחת ידה או מתחת יד שליש לעולם אינו גט בלא עדי קבלה כסתמא דמתניתין שנים שיאמרו בפנינו קבל אפילו איכא עדי חתימה.
כתב שלישות גיטין בכך וכך בשבת וכו' איך פלונית אמרה לנא הוו עלי סהדי וקנו מינאי וכתובו וחתומו דאנא מניתי ית פלוני בר פלוני ואשליטית יתיה דלהוי שליחא דילי לקבל לי גיטא מידא דפלוני בר פלוני בעלי וקבלתיה דגיטא בידיה כקבלה דידי מידא דפלוני בעלי וליזיל ולקבל גיטא ולהוי ליה רשותא לשוויי שליחא ושליחא שליחא אחרינא עד דתתקבל לי גיטא ותיתי ותמטי לידא דפלוני שליחא דידי דאנא פלונית מניתיה וארשיתיה למהוי שלוחיה כשליחא דידי וקבלתיה כקבלתי והרמנותא דידיה כהרמנותא דידי וקבלית יתיה עלי כחומר כל שטרי אשלטתא והימנותא דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלנית בת פלני לפלני שלוחא דידה בכל מאי דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה. ואם מרשתו לתבוע קנסא או כתובה יכתוב כדכתוב בשטר הרשאה.
אתמר בעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין והיא אומרת נתן לי ואבד הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים. וטעמא דידן דשליש לא מהימן משום דלא נפיק גיטא מתותי ידיה הא לאו הכי שליש מהימן ואף על גב דקיימא לן חזקת שליח עושה שליחותו לחומרא אבל לקולא לא והלכך אם בעלה כהן הוא איתסרא ליה ולא משתריא לעלמא עד דיהיב לה גיטא אחרינא ואי מאית בלא גיטא חולצת ולא מתייבמת. ואיהו נמי לא מהימן דלא אמר גירשתי הא אם אמר גרשתי חוששין כדאיתא ביש נוחלין (קל"ד:). ורב אלפס לא אייתי בעל שאמר גירשתי נאמן. ואשה נמי לא מהימנא דאף על גב דקיימא לן האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת הני מילי היכא דליכא דמסייעי לה אבל היכא דאיכא בעל ושליש דמסייעי לה מעיזה ומעיזה. ושלא בפניו נמי מעיזה וכן הלכתא. וכי מהימנא דוקא לאשתרויי לעלמא אבל לאפוקי ממונא מידא דבעל לא מהימנא כדמוכח בסוף גמרא דהכותב (פ"ט.) ולא גביא לא כתובה ולא תוספת ואף על גב דאיכא מדרש כתובה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתב ליכי הכא לא שקלה כלל. מידי דהוה אחמש עשרה נשים דמפסדי כתובה ותוספת ושריין לעלמא. ואיכא מאן דאמר עיקר גובה משום מדרש כתובה ולא תוספת ולא אשכחן אלא חדא בפרק הבא על יבמתו והוא פלוגתא דרבוותא.
תשובה לרב אלפס אשה שעשתה שליח לקבל גיטה מבעלה ולהביא לה ונתנו לה בעדי מסירה והגט יוצא מתחת ידה אלא שלא נתקיים בחותמיו ובא הבעל ואמר גט מזוייף הוא והשליח אומר אני הייתי שליח לקבלה והבעל מסרו לי על דעת כן. והשיב הגט בטל לפי שלא נתקיים בחותמיו שאין השליש נאמן אלא כשהבעל מודה שכתבו אלא שבתורת פקדון נתנו לו אבל כפר בגט ואמר לא כתבתיו אין מתקיים אלא בעדי חתימה או בעדי מסירה שהקבלן ידו כיד האשה וכשם שאין האשה נאמנת אלא בעדי חתימה או בעדי מסירה אם טען הבעל מזוייף הוא כדאמרינן (פ"ו.) אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם דזימנין דמייתי סהדי אי נמי אזלי למדינת הים והצריכו עדי חתימה במקום עדי מסירה כך שלוחה אינו נאמן וכשם שאם הודה הבעל בכתיבת הגט אלא שטען שלא נתנו לה אינו נאמן אלא היא נאמנת כדאמרינן ומודה רב הונא אי אמרה קמאי דידי יהביה ניהליה בעל מהימנא מיגו דאי בעיא אמרה לדידי יהביה ניהלי כך שלוחה כשהגט יוצא מתחת ידה וטוען הבעל שלא נתנו לה אין הבעל נאמן וזה שאמרה המשנה צריכה שתי כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע בפנינו אמרה הוא דצריך אבל בפנינו קבל אין צריך אלא משום שאמרו וקרע אבל אם היה הגט מצוי ביד הקבלן לא היינו צריכין לאותן עדים שכשם שאין האשה צריכה לעדי מסירה כשהגט יוצא מתחת ידה אם הבעל מודה שכתבו כך אין שלוחה צריך עדים ואמרינן נמי בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין רב חסדא אמר שליש נאמן ואף על גב דרב הונא רביה דרב חסדא ואיהו אמר אינו נאמן הלכה כרב חסדא ובזה הגט אם נתקיים בחותמיו לא היינו חוששין לדברי הבעל אבל כיון דאמר מזוייף הוא דברי הכל בטל. ואף על פי שיש בתשובה זו דברים שסותרין דברינו כתבנוה למלאכת שמים.
והרב המחבר כתב היכא דיהב גיטא בידא דשליש ואמר ליה אי לא אתינא עד זמן פלוני הב לה אי יהב לה בגו זימניה גט בטל הוא ואי לבתר הכי כשר ומשהגיע גט לידה מותרת ואם מת בעלה מקמי דלמטי גיטא לידה גט לאחר מיתה הוא ופסול ואי לבתר הכי כשר ואי ספק הוא זהו שאמרו מגורשת ואינה מגורשת וחולצת וגט בטל דקאמר צריכא עיונא.
<h2>דף סד:</h2>
תנן התם (גיטין ס"ד:) נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה ר' יהודה אומר אין שתי ידים זוכות כאחת אלא אביה ולא היא, וקיימא לן כרבנן. וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש לא על ידי אביה ולא על ידי עצמה אתאן לדברי הכל כדגרסינן ביבמות (קי"ג:) ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצתה זו שמשלחה וחוזרת אבל יכולה לשמור את גיטה מתגרשת בקדושי אביה כדאמר רבה צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים וכנגדן בקטנה מתגרשת בקדושי אביה. ומסתברא כי היכי דפליגי רבי יהודה ורבנן בנערה הכי פליגי בקטנה שיודעת לשמור את גיטה והאי דפליגי בנערה להודיעך כוחו דר' יהודה. וריש לקיש אמר (קידושין מ"ג:) כמחלוקת בגירושין כך מחלוקת בקדושין בין בנערה בין בקטנה קאמר וסבירא ליה לתנא קמא או היא או אביה. והא דפלוג במאמר בקטנה ונערה דקטנה אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה ונערה בין מדעת עצמה בין מדעת אביה איכא למימר בקטנה שאינה יודעת לשמור גיטה וקידושיה קאמר. ואי נמי יודעת לשמור את גיטה ואין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה משום דקטנה במילי דיבמה לא ידעה כלל. וקיימא לן כרבנן דבין היא ובין אביה מקבלין את גיטה ואפילו היא בחיי האב והיא ברשות אביה מתגרשת על ידי עצמה מדגרסינן בקדושין (מ"ד:) בעא מיניה רבא מרב נחמן נערה מהו שתעשה שליח לקבל גיטה מיד בעלה ואמר ליה אין עושה שליח ואותבינן עליה קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה. וקס"ד כשיש לה אב ודייקינן מינה הא נערה הרי זה גט שמע מינה דבקטנה כולי עלמא מודו דמשהגיע גט לידה מגורשת בשיש לה אב דאם איתא תבעי ליה קטנה אי מתגרשת (בקידושי) [בקבלת] עצמה או לא. ועוד כי קא מתרץ לה בחסורי מחסרא וקאמר במה דברים אמורים בשאין לה אב אבל יש לה אב אם אמר אביה צא וקבל לי גיטה אם רצה לחזור לא יחזור הוה ליה למפלג בקטנה אבל אם יש לה אב אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת אלא לאו שמע מינה דפשיטא ליה כל היכא דיכולה לשמור את גיטה מתגרשת בקידושי אביה משהגיע גט לידה אבל שליחות אין לה. ונערה בחיי אביה אין לה שליחות אבל לאחר מיתת אביה משהביאה שתי שערות עושה שליח לקבלה. וקטנה שאינה יודעת לשמור את גיטה אינה מתגרשת אפילו על ידי אביה וכן דעת רבינו שלמה. ואסיקנא מחלוקת בגירושין אבל בקדושין דברי הכל אביה ולא היא וכן הלכתא. אבל רבינו אלפס אמר וכנגדן בקטנה מתגרשת בקדושי אביה פירוש כגון שמת אביה אבל בחיי אביה והיא ברשות אביה אביה מקבל את גיטה ולא היא. ורב האי כתב בתשובה כי פליגי בנערה פליגי אבל קטנה ברשות אביה אינה מתגרשת על ידי עצמה ודברי הכל אביה ולא היא ואפילו יודעת לשמור את גיטה. אבל מן הנשואין או שמת אביה מן האירוסין ויודעת לשמור את גיטה מתגרשת על ידי עצמה וכדתנן כל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש על ידי עצמה אבל על ידי אביה מתגרשת אף על פי שאינה יודעת לשמור את גיטה.
<h2>דף סה.</h2>
קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה לפיכך אם רצה לחזור יחזור שאין הקטן עושה שליח. ואם אמר לו אביה התקבל לבתי גיטה אם רצה לחזור לא יחזור. האומר תן גט לאשתי במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר פסול וכו' ור' אלעזר דמכשר לית הלכתא כותיה דשיטה היא.
<h2>דף פו.</h2>
תשובה לרב אלפס והיכא דאין עדים מצויין לקיימו ונתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם וא"נ בפני נכתב אבל לא בפני נחתם וכלהו (פסילי) [פסולי] דתנן בריש פירקין תנינא (ט"ו.) וליתיה לשליח שיחזור ויתננו לה אפילו נשאת תצא ואף על גב דליכא בעל דמערער והא דאמרינן (ה'.) הוי לא הוצרכו לומר בפני נכתב להחמיר עליה אלא להקל עליה ואוקימנא בשנשאת ולא מחמרינן עלה לאפוקה, בשנתקיים בחותמיו כדקתני עלה דההיא בהדיא אם נתקיים כשר הא לא נתקיים מפקינן לה. ודוקא דליתינהו לעדים אי נמי דליתיה לגיטא אבל איתניהו לעדים ואיתיה לגיטא קיימא לן כחכמים דאמרי יחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם. ולענין בניה הוו להו ספק ממזרים דלא אתברר דגט מזוייף הוא ולא שנכתב שלא לשמה וחששא הוא. והנך פסולי דקתני בהו פסול כגון ההוא דריש פרקין אם נשאת תצא והולד ספק ממזר ואסור בממזרת ובבת ישראל. וליכא גט פסול והולד כשר בר מהני דמנינן גבי גיטין פסולין (פ"ו.) ומקשינן ותו ליכא והא איכא גט ישן התם תינשא לכתחילה הכא דיעבד שמע מינה דליכא גט פסול והולד כשר אלא הני דמנינן. ושמעינן תו מינה דכל דתנינן פסול אם נשאת תצא בר מהני (לאו) [ולאו] למימרא דהנך דקתני בהו פסול כלהו ממזרין נינהו אלא דלא הוו כשרין ואיכא מנייהו דהוו ממזרים ואיכא מנייהו ספק ממזרים. וכתב רבינו חננאל איכא מאן דאמר קיימא לן כרבי מאיר בהמשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין דלא חלקו חכמים עליו אלא בהאי דהא קיימי סהדי אינהו בנפשייהו דאיתיה ליה לגיטא. וצריך עיון בהני מילי דכתב רב אלפס דהא גבי שלום מלכות (פ'.) היה במזרח וכתב במערב דקא משני התם תצא ואמרינן עלה זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים הולד כשר והא לאחר שלמדו לרבה פסול משום גזירה שמא יחזור דבר לקלקולו (ה'.) ואם נשאת לא תצא. וחזינן בתשובה לרבינו האי לענין היה סופר במזרח וכתב במערב לא תנשא לכתחילה ואם נשאת לא תצא. ואיכא לעיוני בהני דגמרא דפסילי משום גזירה כגון גזירה שמא יקטום (כ"ב.) וכגון מחתם בתחילה קרוב או פסול (י"ח:) וכגון גזירה טופס אטו תורף (כ"א:) מאי דינייהו וכתב אחד מן המחברים הא ידעינן דכל פסלות שהוא גזירה לכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא כמו שמפורש בסוף המסכתא. ומסתברא דלא אמר רב אלפס אלא בקיום הגט דאיכא חשש פסלות בגוף הגט אבל במקום דליכא חשש פסלות בגופו הולד כשר ודאי כגון שלום מלכות וזולתן.
